<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' כ'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אין זוקפין את המנורה ביו"ט כדב"ש מאי קעביד הכי במנורה של חוליות עסקי' משום דמיחזי כבונה ופיר"ח טעמייהו דב"ש דאמרו יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה מתירין דאין סתירה ואין בנין וקשיא לרבוותא דאמרי' במס' שבת במנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה ומוקמינן לה כגון שצריך אומן להחזירה תוספתא של בית ר"ג לא היה זוקפין את המנורה ביו"ט. ומעשה שנפלה מנורה בלילי יו"ט ברומי לפני ר"ג וזקנים עמד ר"ע וזקפה א"ל ר"ג מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל למדתנו רבינו אחרי רבים להטות אעפ"י שאתה אוסר והן מתירין הלכה כמרובין אמר ר' יהושע משום ר"ג מטלטלין מנורה ביו"ט אבל לא זוקפין והלכה כב"ה.
<h2>דף כב.</h2>
עולא איקלע לבי רב יהודה קם שמעי' וזקפי' שרגא איתבי' הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה ומכבה אסור ביו"ט א"ל לאו אדעתי' אמר רב יהודא קונבא שרי ופי' רבינו אלפסי בהלכותיו ואינו דומה למסתפק ממנה שאין העצים מחוברים לה בעי סגי' אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני ד"א א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר ואין לו לעשות מחיצה ואין לו לכפות עלי' כלי מאי א"ל אסור אותבי' אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליו ואם בשביל שלא איתעשן הקדירה מותר נס"א דר"ח ודרבי' אלפסי ההיא דר"י הוא דאמר לכם לכל צרכיכם כו' קאמינא אנא לרבנן ולכבות את הדליקה במקום דליכא סכנת נפשות מאי א"ל אסור וההיא דבקעת ר"י הוא. וכ' רבי' אלפסי ש"מ דלית הל' כהא מתני' ואסור לכבות את הבקעות כלל וסמך רבי אהא דאומר הלכה כר"י ואין מורין כן. ומסתבר' ההיא ר"י היא דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' וגבי יו"ט מותר לכתחילה ולכם לכם ולכל צרכיכם לא שייך באבוד ממון. ובנוסחא דילן ר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר. ירוש' בקעת סומכה לכותל בשביל שלא תכסכס ותני אין מכבין את הבקעת כו' ואם בשביל שלא יתעשן הבית והקדירה מותר. א"ר חנינא בשאין שם אויר אבל אם יש שם אויר משליכו לאויר ודיו וא"ר נסא ויאות כן אין אמרין הדין קילוריתא שרי למישרף מינה ומכחיל מינה ביו"ט אתמהתא פי' א"כ שבשביל שלא יתעשן הבית והקדרה מותר נאמר שמותר לכחול את העין א"ר מונא כאן לשמור כאן לרפואה והכי מכח בגמרא דילן דמקשינן מהא דבקעת לאביי דאמר אסור לכחול את העין וכר"י איפסק לה באין עושין פחמין א"ר איסור ויאות כו' תוספתא לא יתן אדם תבן ע"ג בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה באור ושברה. בעי מינ' מאמימר מהו לכחול את העין ביו"ט כגון סוף אוכלא ופצוחי עינא א"ל אסור וה"מ מישראל אבל מא"י שרי דאמימר שרי למיכחל עינא ביו"ט ואית דאמרו אמימר גופיה כחיל עינא מא"י וא"ל רב אשי מה דעתיך דאמר עולא כל צרכי חולה נעשין בשבת ע"י א"י ואמר רב המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לא"י ועושה ה"מ דלא קמסייע בהדין מר הא נמי מסייע בהדי' דקא עמוץ ופתח א"ל איכא רב זביד דקאי כוותי' ואמרו ליה מסייע אין בו ממש וה"מ במקום צער. אמימר שרי למיכחל עינא ביו"ט שני של ר"ה ולית הלכתא כוותי'. ש"מ ביו"ט שני של גליות מותר.
<h2>דף לב:</h2>
תני בר קפרא ו' דברים נאמרו בפתילה ג' להקל וג' להחמיר אין גודלין אותה לכתחלה ביו"ט. ואין מהבהבין אותה באור ואין חותכין אותה לשתים. ג' להקל ממעכה בידו שורה בשמן וחותכה באור לפי שתי נרות. גרסי' בפ' כירה מניחין נר ע"ג דקל בשבת. ואין מניחין נר ע"ג דקל ביו"ט. מ"ט שבת בדיל מני' לא אתי לאשתמושי במחובר. יו"ט דלא בדיל מינה אתי לאשתמושי במחובר.
